<h1>פירוש רבינו יצחק קרקושה — נדה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[נדה ע"ב ע"ב] יכול הרואה שלשה בתחלה תהא זבה. ותהא צריכה למנות שבעה נקיים. ומה אני מקיים [ויקרא ט"ו] ואשה כי תהיה (נדה) [זבה] דהיינו פרשת נדה. דמשמע שאינה צריכה שבעת ימי נקיים. ברואה יום אחד. מוקמינן לה. ת"ל על נדתה. כלומר בסמוך לשבע ימי נדה היא דהויא זבה אם ראתה שלשה ימים זה אחר זה, אבל בענין אחר לא. אין לי אלא סמוך לנדתה. דהיינו שתראה יום שמיני ותשיעי ועשירי. מופלג מנדתה יום אחד. כגון יום תשיעי ועשירי ואחד עשר. מה מצינו ברביעי שהוא ראוי לספירה וכו'. כמו שמפורש בהלכו'. אין לי אלא הרואה שלשה שהיא זבה גדולה. כלומר וצריכא ספירת שבעה ימי נקיים מלבד יום שפוסקת בו. מנין לרואה שנים. כלומר שתהא צריכה שומרת יום אחר, דהיינו יום עשירי, ותהא אסורה לבעלה אפילו ביום עשירי עד שתטבול, ת"ל ימי. ומנין שאפילו ביום אחד נמי צריכה שמור ליום תשיעי, שאם לא תראה בו תטבול ביום תשיעי ותטהר לבעלה, וגם אחר הטבילה אסרוה חכמים בו ביום משום גזרת שמא תראה אחר הטבילה ונמצא בועל זבה קטנה למפרע, הילכך אף לאחר הטבילה אסורה עד שתחשך. מה אם הזב שאינו סופר אחד לאחד. כלומר שאינו צריך שמור ליום שני, אלא טובל בו ביום שראה וטהור, דקי"ל [לעיל בע"א] דראייה ראשונה של זב שכבת זרע בעלמא וטובל בו ביום, וכשהעריב שמשו טהור הוא לגמרי. סופר שבעה לשתי ראייות. כדאמרינן [לעיל מ"ג ע"ב], מנה הכתוב שתים וקרא טמא שלש וקרא טמא, הא כיצד שתים לטומאה שלש לקרבן, כלומר שתים לטומאת שבעה צריך שיספור שבעה נקיים, כל שכן זבה שצריכה לספור אחד לאחד [אינו דין] שתספור (מחת) שנים לשנים ת"ל יהיה לה, אין לה אלא יום אחד.
